גשר בין אומות ודתות – בהשראת היצירות של שאגאל

גבריאל עובד כעת על פרויקט בית הכנסת „שיבא“, אשר ימוקם בלובי בית החולים „שיבא“. חלונות ויטראז‘ יפהפיים, מפיקים מהאור נגיעות של שלווה, תקווה וניחומים. עם 1.5 מליון איש המבקרים במרכז הרפואי החשוב ביותר בישראל בכל שנה, הביקור בבית הכנסת הינה חוויה רוחנית במיוחד. רבים מהמטופלים, משפחותיהם ומבקריהם (ואפילו עובדי בית החולים) פוקדים את בית התפילה מידי יום ביומו. בעת מקרי-חירום רפואיים, כולם – מכל כלל האוכלוסיות – מחפשים מקום תפילה. הבנייה של בית הכנסת החדש בשיבא משלשת בגודלה את המבנה הקודם. קונספט ועיצוב חדשני יוסיף קומה שנייה לבית הכנסת ויישלב את אמנות הזכוכית הייחודית של האמן הגרמני ייבל גבריאל. 

המיתוס שמאחורי האמנות 

ב-1959, מרק שגאל נשכר בכדי ליצור 12 חלונות בשביל בית-החולים הגדול ביותר בישראל באותה תקופה: „הדסה“. בעת חשיפת היצירה, הוא אמר: „תקוותי היא שאני מושיט בכך את ידי לאוהבי התרבות, למשוררים ולאומנים בקרב העמים השכנים“.  לאחר מכן, הוא עיצב חלונות זכוכית רבים עם חברו ושותפו למלאכה, הצרפתי שארל מארק, בשיתוף פעולה עם בית המלאכה של ז’ק סימון מהעיר ריימס ובאמצעות עבודות נפחות-הזכוכית העתיקות של מחוז סנט ז’וס סור לואר, המתמחים בטכניקה ייחודית של נפחות זכוכית באמצעות נשיפת אויר. 

לאחר מכן, שגאל החל בפרויקט הגדול והמשמעותי ביותר בקריירה שלו בקתדרלת סנט סטפן במיינץ בשנת 1978. הויטראז’ים של שאגאל בגרמניה היו הצהרה מאד אישית בעקבות השואה וגרמניה הנאצית: מחוות רצון טוב מאמן יהודי המחבר ומגשר אמונות יהודיות ונוצריות.

 שגאל סיים את הפרוייקט הגרמני-יהודי במיינץ סמוך למותו ב-1985. מיינץ היא גם מקום הולדתו של ייבל גבריאל, בה הוטבל כנוצרי בשנת 1969.משך שנים רבות, היה לאמן חזון שבו הוא ממשיך את עבודתו המיוחדת של שגאל.  כעת, הוא מסוגל לאחוז מחדש במושכות של הנושא העדין הזה, ולהחזירו לארץ הקודש. גבריאל גדל בקרבת-מקום ליד אחד ממחנות הריכוז הראשונים בגרמניה, והיה קורבן לאלימות מצד ניאו-נאצים בילדותו. גבריאל מציג זאת בחלק מיצירותיו השונות.